שוק חופשי בעת מלחמה? הגיע הזמן לקבוע גבולות
בזמן שעשרות אלפי ישראלים תקועים מעבר לים, ובהם תינוקות, קשישים ובעלי מוגבלויות – חברות התעופה מנצלות את מצוקתם לגביית מחירים מופרזים. בין שוק חופשי למוסר ציבורי, הגיע הזמן לחקיקה שתמנע ספסרות מלחמה גם בישראל
כשאני כותב מילים אלו, יחד עם עוד עשרות אלפי ישראלים, אשתי ובנותיי תקועות בחו"ל. למרות שמצבן איננו קל, בלשון המעטה, הן ברות מזל יחסית לישראלים אחרים רבים, ובהם קשישים, הורים לילדים קטנים שנותרו בארץ, אנשים עם צרכים מיוחדים ובעלי אמצעים מוגבלים. עיכוב החזרה של כולם נובע משילוב של נסיבות חירום יוצאות דופן והיעדר מענה מערכתי מותאם למצבים מסוג זה.
ביממה האחרונה, גורמי הבטיחות והביטחון המוסמכים מאפשרים טיסות והפלגות חזרה לישראל בהתאם להערכות מצב מתעדכנות. הבעיה נעוצה בכך שהביקוש למקומות המוגבלים גבוה משמעותית מההיצע. כמרצה למנהל עסקים, אני נוהג ללמד את תלמידיי כבר בשיעור הראשון על עקרון הבסיס של היצע וביקוש – עקרון שאומנם תועד כבר במאה ה-18, אך נותר רלוונטי מתמיד. כל חייל צעיר מכיר זאת היטב, כשהוא פוגש ברכב “גזלן” בשטח האימונים שמציע פחיות שתייה במחירים מופקעים.
רוב הכלכלות המודרניות דוגלות בשוק חופשי – מנגנון שברוב המקרים מייצר יעילות, אך גם מעלה שאלות מוסריות בעתות משבר. האם גביית מחירים גבוהים במיוחד מצד חברות התעופה והספנות, בעת מלחמה, וכשמדובר בקהל שבוי, היא פעולה עסקית לגיטימית?
בשנת 2007 הציע הסנטור האמריקאי פטריק לייהי (ורמונט) חקיקה שנועדה למנוע ניצול כלכלי של מצבי מלחמה וחירום. ההצעה, שנקראה "החוק למניעת ספסרות מלחמה", ביקשה להטיל עונשים משמעותיים – כולל מאסר – על מי שמפיק רווחים בלתי הוגנים מנסיבות קשות תוך ניצול מצוקה של אזרחים.
הצעת החוק האמריקאית מדגישה את הצורך בקביעת גבולות מוסריים גם במצבי שוק חופשי. לא מדובר כאן בצרכנים שיכולים לחכות להורדת מחירים עונתית, אלא באמהות מניקות שהשאירו את תינוקותיהן בארץ, באנשים שמחויבים לשוב בדחיפות – אלו אינם בעלי בחירה חופשית.
חברות עסקיות נוטות להשקיע הון תוך כדי סיכון על מנת לזכות בפרי המאמץ. רישום פטנט, לדוגמה, מאפשר לחברות תרופות להרוויח בגין השקעה במחקר שהוביל לפיתוח תרופה מצילת חיים. לעומתן, חברות התעופה והספנות במקרה הנוכחי לא השקיעו דבר, אך נהנות מהשוק "הכבול" שנוצר – בו האזרחים מצויים בעמדת נחיתות קיצונית, ללא יכולת השפעה על התנאים המוכתבים להם.
וכאן המקום להזכיר: חברת "אל על", למשל, קיבלה מענקים ממשלתיים נדיבים מאוד בתקופת הקורונה – מענקים שמומנו מכספי הציבור – במטרה מוצהרת להבטיח את יכולתה לשרת את אזרחי ישראל בעתות חירום. אם מטרה זו לא באה לידי מימוש כעת, ראוי לשאול האם נקבעו מלכתחילה מנגנונים שמבטיחים החזרת תמורה ציבורית בעיתות כאלה. אם לא – זהו כשל תכנוני שדורש תיקון דחוף.
בעת הזו, יש לקדם חקיקה מקומית ברוח הצעת החוק של הסנטור לייהי – חקיקה שתאזן בין עקרונות השוק החופשי לבין חוב מוסרי בסיסי בעתות מלחמה. מטרת החקיקה אינה לפגוע ביזמות או ברווח לגיטימי, אלא למנוע ניצול של אזרחים הנתונים במצוקה.
בל נטעה: האחריות אינה מוטלת על המגזר העסקי בלבד. אזרחים מצפים שממשלתם תתכונן היטב לתרחישי קיצון, תסדיר מראש מנגנוני התמודדות ולא תסתפק בתקווה ל"פתרונות מהשטח". אזרחים לא צריכים להילחם על מקומות בטיסה, הם צריכים להנות מביטחון מערכתי שמתחיל בהיערכות ממשלתית אחראית – הרבה לפני שפורץ המשבר.
ד"ר בריאן פולין הוא ראש החוג למנהל עסקים במרכז האקדמי לב
